First Slide

המצפן השבטי

אם ברצוננו לשוב ולמצוא את דרכנו, עלינו לחזור אל המקום והזמן בהם אבדה לנו

על הספר

בכל תולדות הפלנטה בה אנו חיים, על מיליוני המינים שאיכלסו ועדיין מאכלסים אותה, ישנו רק מין אחד שאינו יודע כיצד לגדל את צאצאיו ומהי הדרך הנכונה עבורו לחיות: המין האנושי.

זה לא תמיד היה כך.

אם ברצוננו לשוב ולמצוא את דרכנו, עלינו לחזור אל המקום והזמן בהם אבדה לנו. שם, ידענו לחיות באושר ולגדל ילדים מאושרים.

המצפן השבטי הינו ספר מקורי ופורץ דרך, כתוב בשפה בהירה וקולחת, המספק תשובות מעשיות לכמה משאלות היסוד של הקיום האנושי המטרידות את כולנו, בין השאר:

* מדוע אנו חשים כה בודדים?

* מדוע כה קשה למצוא זוגיות ולשמר אותה?

* כיצד לגדל תינוק רגוע וחייכן?

* כיצד לצמצם דרסטית את העימותים עם ילדינו הפעוטים?

* מהו כלל הזהב לגידול ילדים?

* מדוע מתבגרים מורדים ומה ניתן לעשות בנידון?

* כיצד ומתי החלה אפליית נשים ומה זה אומר על מצבן כיום?

…ועוד שאלות רבות אחרות.

המצפן השבטי שואב מנסיונו הקדום של המין האנושי ומורה לנו את הדרך בה התכוונה האבולוציה שנחיה, הדרך המובילה אותנו לחיים טובים ומאושרים יותר.

אמרו על הספר

 ביקורת שהתפרסמה על הספר במוסף “הארץ ספרים”

(המלצות נוספות בדף המלצות קוראים)

נילי לנדסמן, מוסף

נילי לנדסמן, מוסף "הארץ ספרים"

"ספרו של שמואל ערפלי הוא הזמנה להיכרות עם אפשרות של מצב קיומי יומיומי שהוא יותר מאשר "הייאוש התת־קליני הישן והמוכר", ומהילוך ראשון, כבר בעמוד 12, הוא קורע את הכביש בחזונו המשגע והמשכנע... בטון מהימן, סדור ונטול שיפוטיות, ובהפגנת בקיאות ויכולות אבחנה וניתוח, דן ערפלי מתוך ריחוק מבורך באורחות חיים עברו ובמה שאפשר ללמוד מהן בנוגע לסוגיות בוערות, בעוד הוא מספק את הסחורה שהבטיח עם תשובות פשוטות, טובות ורציונליות... הפרדיגמה של ערפלי פונה, כמודגם, אל השכל הישר ולכן היא קלה לאימוץ וליישום ביתי, מספקת מענה על תהיות, ופתרונות פרקטיים למדי לקונפליקטים פנימיים."

ירון שני, במאי סרטים (

ירון שני, במאי סרטים ("עג'מי") ומרצה לקולנוע

"‘המצפן השבטי’ הוא ספר מרתק - קראתי את כולו בנשימה אחת. הטקסט קולח ובהיר ומציג אלטרנטיבה ראויה לאופן בו אנו תופסים את חיינו במאה ה-21. שמואל ערפלי כותב בנחישות אינטלקטואלית ובמחשבה סדורה. מומלץ לכל מי שמחפש משמעות בחייו ומוצא מן הדהירה של החיים המודרניים."

דן לסרי, סופר ואיש חינוך

דן לסרי, סופר ואיש חינוך

"ספר מרשים מאוד ומשמח. כתוב קולח, מאוזן, חכם, קשוב, רהוט, נוגע. והשם מעולה. הכיוון, אף על פי שהוא מוכר במגמתו, מקבל כאן את לבושו הראוי. טוב לראות את הרעיונות מקובצים ביחד באופן הזה. יש משהו יפה ומרתק בכינוס שלהם היוצר תמונה שלמה של מורשתו העמוקה של המין האנושי."



תוכן העניינים

פרק 4

אבידות

 

כיצד אבדו לנו סביבתנו, תרבותנו ואושרנו

פרק 3

מאפיינים

של חברות צ"ל

סקירה של המאפיינים המשותפים לחברות הציידים-לקטים

פרק 2

מציידים-לקטים

לאסטרונאוטים

מי הם הציידים-לקטים, כיצד חיו, מדוע נעלמו, והיכן הם היום.

פרק 1

ראשית

 

האם אנו יכולים להיות מאושרים באמת והיכן עלינו להתחיל ולחפש את אושרנו האבוד?

פרק 8


גידול תינוקות

מה מלמדת אותנו הדרך השבטית על צרכי התינוקות

פרק 7


משפחה וזוגיות

המשפחה המורחבת, משא הזוגיות, ועוד

פרק 6

מצפן שבטי

המצפן השבטי: שימוש בתובנות השבטיות לשיפור חיינו המודרניים

פרק 5

מציאות

היכן עלינו לחפש את אושרנו האבוד? אצל הציידים-לקטים…

פרק 12


חברה

ניתוח כמה ממאפייני החיים המודרניים: בדידות, תחרות, שיתוף פעולה, קריירה, ועוד

פרק 11


מתבגרים

גם “מרד גיל ההתבגרות” אינו קיים בתרבויות ציידים-לקטים, ויש לכך מספר סיבות

פרק 10


ילדים

שני הבדלים עיקריים בין חווית הילדות השבטית וזו המערבית

פרק 9


פעוטות

“גיל שנתיים הנורא” אינו מוכר בחברות ציידים-לקטים. ויש לכך סיבה…

נספח ב’


גבולות

ניתוח התפיסה הפופולארית של “גבולות” לאור התובנות העולות מאורח החיים השבטי

נספח א’


סוגי חברות שבטיות

אבחנה בין סוגי החברות השבטיות השונות

פרק 14


אחרית

אז מדוע איננו מאושרים ? עתה, התשובה כבר הופכת ברורה

פרק 13

נשים

למעמדן של נשים בתרבות הציידים-לקטים יש לקחים חשובים עבורנו

הראה עוד


קטעים מהספר

ניתן לקרוא את הפרק הראשון של הספר בשלמותו.

קטעים נוספים מהספר, להלן:

פרגמטיות

הדימוי הרווח של אבותינו הפרהיסטוריים בתרבות המערבית הוא של אנשי מערות פרימיטיביים בעלי תודעה קמאית, שהתנהלותם מונעת על ידי דחפים פראיים ויצרים חייתים־למחצה ומושפעת מאלים, רוחות־רפאים ואמונות טפלות. מושגים כמו חשיבה סדורה ורציונלית, תכנון מדוקדק וסדר חברתי משוכלל לא נקשרים בדרך כלל לאנשי “תקופת האבן”, למרות שדווקא הם מבטאים באופן הולם הרבה יותר את דרך חייהם.
הציידים־לקטים הקדמונים היו, בראש ובראשונה, אנשים מעשיים מאוד. לא היתה להם ברירה. גם אם חיו בסביבה דלת משאבים וגם אם בסביבה שופעת היה עליהם לצאת בכל בוקר מחדש ללקט ולצוד לקיומם. המזון לא ניתן להם במתנה. כמו כל בעלי־החיים היה עליהם לפתח מומחיות ולהשקיע מאמצים נכבדים בכדי להשיגו. לפני שיצאו לציד פנו, אולי, הציידים לרוחות אבותיהם וביקשו הנחיה וסיוע, אך את ציידם לכדו באמצעות הכרות מעמיקה עם דפוסי ההתנהגות של בעלי החיים, שיתוף פעולה, יכולת קריאה פנומנאלית של עקבות, התגנבות, הסוואה ושימוש מיומן בכלי נשק. בכדי ללקט באפקטיביות היה עליהם לרכוש ולשמר ידע בוטאני מעמיק לגבי אלפי צמחים שונים – היכן הם גדלים, מחזור חייהם, שימושיהם, רעילותם, וכדומה. מבחינה חברתית־תרבותית היה עליהם ליצור מערכת כללים מורכבת ומשוכללת שתאפשר להם לחיות בהרמוניה תוך איזון עדין בין צרכי הפרט והקבוצה.
דרך התנהלותם של הציידים־לקטים, בדומה לאופן בו מתנהלות חיות בטבע, מחייבת מידה גדושה של מעשיות וחסכנות. חריגה מדרך זו עלולה להסתיים בכליה. המותרות שבהתנהלות שאינה פרגמטית שמורים רק לאלו שיש ביכולתם לייצר ולאחסן עודפי מזון (בני־האדם לאחר המהפכה החקלאית) או אלו הזוכים בדרך שמיימית לאספקת מזון קבועה (דרי גן־החיות, למשל). רק כשהמזווה (או המקרר) מלאים יכול אדם להקדיש את זמנו לעיסוקים בלתי מעשיים בעליל, כגון טיפוס הרים (רק בכדי להגיע לפסגה ומייד לרדת), כתיבת תולדות חייו של אדם שהלך לעולמו לפני 300 שנה או חקירת הרגלי הרבייה של צבים באיי הגלאפגוס.
אם בוחנים לעומק את עולמם של הציידים־לקטים, כפי שעשינו בפרק זה, מתגלה תמונה שונה מאוד מזו המצטיירת בתרבות הפופולארית המערבית. אותם בני־אדם קדמונים שחיו על הפלנטה שלנו לפני עשרות ומאות אלפי שנים היו אנשים מפוכחים, בעלי מעוף וכושר המצאה, כושר תכנון וארגון, היכרות מעמיקה עם סביבתם, הבנה יסודית של הטבע האנושי על מעלותיו וחולשותיו, ומעל הכל – מעשיים מאוד.

שינת תינוקות

בשנת 1894 פרסם רופא אמריקאי בשם לותר אמט הולט מדריך לטיפול בתינוקות ובילדים, ונתן בכך את האות הרשמי לפתיחתו של הקרב על השינה בעידן המודרני.
ספרו של ד”ר הולט – הרופא הראשי בבית החולים לילדים של ניו־יורק, מחלוצי רפואת הילדים בארה”ב ונשיאה (פעמיים) של האגודה האמריקאית לרפואת ילדים – הפך במהירות לרב־מכר והשפיע עמוקות על דרך הטיפול בתינוקות בעולם המערבי (השפעה שנמשכת, כפי שנראה מייד, עד עצם היום הזה). הולט, שגדל במשפחה פוריטנית בניו־אינגלנד מתואר כאדם מסור למקצועו, קפדן ויסודי, שחייך או צחק רק לעיתים רחוקות. כמו רופאים רבים שפעלו בתקופתו, שאופיינה בתמותת תינוקות גבוהה, פעל הולט ליישומם של עקרונות מדעיים בתחום הטיפול בתינוקות ובילדים. גישה זו הובילה במהרה לדיכויים של האינסטינקטים האימהיים ולהכפפתן של דרכי הטיפול העתיקות של אוֹמְנות ומטפלות לדוֹגמה החדשה. זו היתה רוחה של התקופה: הגבר – רופא או חוקר – שמימיו לא טיפל בתינוק או פעוט משלו, קבע במסמרות חוקים, כללים ואמות מידה, והאימהות, למרות שלעיתים חושיהן אמרו להן אחרת, נאלצו לציית .
למען האיזון, חשוב לומר שבתחומים מסוימים (שיפור איכותם של תחליפי חלב־אם, חשיבות ההיגיינה, טיפול במחלות זיהומיות) תרם הולט בגישתו המדעית תרומה חשובה לבריאותם של הילדים בתקופתו, אך בד בבד הוא גם הרים תרומה נכבדה להתקבעותה של צורת טיפול נוקשה וחסרת רגש בתינוקות, שהביאה לפגיעה אנושה במרקם העדין של יחסי אם־תינוק גם שנים רבות לאחר מותו.
כמה מקביעותיו השרירותיות של הולט מסוף המאה ה־19, שהיו נטועות מן הסתם בתרבות ובזמן בהם פעל אך נעדרו כל בסיס רציונאלי או מדעי, מעכירות את יחסיהם של הורים ותינוקות עד עצם היום הזה, ובראש ובראשונה ההוראה להשאיר את התינוק לבכות לבדו בחדרו כשהוא מתקשה להירדם (גישה הידועה בשם Cry It Out) . גישת ה־CIO, שעל מצעה צמחו מרבית “הטיפולים” ב”הפרעות שינה” של תינוקות גם בימינו, עומדת בניגוד כה חריף לאינסטינקטים האימהיים, עד שהיה צורך, זמן לא רב לאחר צאת ספרו של הולט, לכונן מיתוס של “גבורה אימהית” על מנת לסייע לאימהות להתמודד עם הקושי הנפשי הכרוך בהפקרת תינוקן לבכיו (לטובתו־שלו, כמובן) .
במחצית השנייה של המאה ה־20 הצטרף לתומכי ה־CIO גם ד”ר בנג’מין ספוק (Benjamin Spock), שספרו “הטיפול בתינוק ובילד” הפך לתנ”ך החדש של ההורים (ונמכר בתקופתו ביותר עותקים מכל ספר אחר, זולת התנ”ך). למרות שפתח את ספרו בקריאה לאימהות להאמין ביכולת ובידע הטמונים בהן (“האמיני בעצמך. את יודעת יותר משנדמה לך.”) הרי בכל הנוגע לשנת הלילה דרש ספוק מהאימהות לנהוג בניגוד מוחלט לתחושת הבטן שלהן: להניח את תינוקן במיטתו, לצאת את חדרו ולסגור אחריהן את הדלת. צרחותיו, כך כתב, ייפסקו בתוך עשרים עד שלושים דקות וייעלמו לאחר שני לילות . ספוק, כמו הולט ואחרים לפניו, התייחס לסוגיית הרדמת התינוק בגישה מכאניסטית האופיינית, אולי, לרופא הנדרש לתקן את טעויותיו האקראיות של הטבע, כדוגמת “לשון קשורה” – הפרוצדורה המתאימה תבוצע, התינוק יבכה מעט, והכל יבוא על מקומו בשלום לטובתם של כל הנוגעים בדבר.
ביסודה של גישת ה־CIO עומדות שתי הנחות: א. כל התינוקות יכולים להירדם בעצמם (בגיל המתאים). ב. הרדמה עצמית של התינוק תורמת לבריאותו, לאופיו ולבריאותם הנפשית של הוריו, ואפיזודות הבכי הממושכות אינן גורמות לו, להוריו או ליחסיהם לפגיעה ארוכת־טווח. הנחות אלו אינן מתבססות על ראיות מדעיות כלשהן ושתיהן אף נוגדות את ההיגיון הבריא ואת ניסיונם של הורים רבים.

מדוע הם מורדים?

כשאנו בוחנים את נסיבות חייהם של המתבגרים בחברה המערבית אל מול חייהם של המתבגרים בשבט, אפשר להבחין במספר הבדלים בולטים המספקים, כך נראה, הסבר ל”מרד הנעורים” הכה רווח בתרבות המערבית. ראש וראשון הוא הפער בין היכולות (והצרכים) של המתבגר לבין אפשרויותיו לממשם. בעוד שבשבט זוכים המתבגרים לעצמאות וחופש פעולה כמעט מוחלטים המאפשרים להם לפעול באופן שמביא לידי ביטוי את יכולותיהם המתפתחות – פיזיות, מנטאליות, מיניות וחברתיות, הרי שבחברה המערבית הם נאלצים לפעול בתוך מסגרת המותירה בפניהם רק אפשרויות מוגבלות לחופש פעולה וביטוי עצמי. סדר יומם מוכתב ברובו על ידי הוריהם והם מחויבים ליטול חלק בפעילויות רבות הנכפות עליהם ומן הסתם רחוקות מלספק את מלוא צרכיהם או למצות את מערך יכולותיהם.
הכורח לפעול בדרך המוכתבת להם על ידי הוריהם ומבוגרים אחרים בחייהם (למשל, מורים), עלול להיות לוחץ ומעיק עוד יותר כאשר המתבגרים חשים באופן מודגש את ריחוקם מחברת המבוגרים, בין אם כפועל יוצא של שוני תרבותי (פער הדורות) או עקב הדרתם מפעילויות השמורות בתרבות המערבית למבוגרים בלבד.
קושי נוסף של מתבגרים מערביים, שאינו ניצב בפני מקביליהם בחברות ציידים־לקטים, נעוץ בהתמודדות עם הצורך בגיבוש הזהות ובחירתה של דרך חיים. גיל ההתבגרות מהווה עבור רבים את ראשיתו של מסע חיפוש עצמי שעשוי להימשך שנים ארוכות – לעיתים אף עשרות שנים או חיים שלמים עבור חלק מהאנשים. בפני מתבגרי השבט, כפי שנראה בהמשך, לא עומדת כל בחירה, ועל כן אין להם כל צורך לבחור או לבנות יש מאין זהות עבור עצמם.
היחסים בין הורים ומתבגרים מושפעים, כמובן, גם מהמטען שנצבר בין הצדדים במהלך שנות הילדות. כפי שראינו בפרק הקודם, הדרך בה נוהגים הורים מערביים בילדיהם מותירה לעיתים מזומנות משקעים קשים, העלולים להתפרץ כשהילד הופך לנער מגודל המסוגל כבר לעמוד איתן אל מול הלחץ שמפעילים הוריו. יחס לא מכבד או נוקשה במהלך הילדות עלול להחמיר את עוצמתם של הקונפליקטים בין המתבגר והוריו.
בעמודים הבאים נבחן ביתר פירוט את הנושאים שהוזכרו לעיל.

בחר קטע

  • פרגמטיות

  • שינת תינוקות

  • מדוע הם מורדים?

לרכישה מאובטחת של הספר - הקליקו על הכפתור

לרכישת הספר

אודות המחבר

שמואל ערפלי, נשוי ואב לשנים, מתגורר בישוב קהילתי בגליל.

התוודע לפני כ-12 שנים לספר “עקרון הרצף” וחוקר מאז את אורח חייהן ותרבותן של חברות ציידים-לקטים.